דיכאון ודרכי הטיפול בו 

דיכאון מתבטא במצב רוח ירוד במשך תקופת זמן רצופה.

הדגש הוא על משך הזמן שהתופעה מתרחשת, שהרי כל אחד לוקה לעיתים
בתחושת עצבות זמנית הנובעת מאירוע מצער כזה או אחר בו נתקל בחיי
היום יום.

מי שאיננו לוקה בדיכאון מסוגל להתגבר על תחושה שכזאת ולהמשיך בתפקוד
רגיל, להבדיל מאלו הלוקים בדיכאון כבעיה קלינית.

המדוכא מאבד עניין בחיים, סובל  מדימוי עצמי נמוך, תיאבונו ושנתו
נפגעים, הוא עלול לסבול מבעיות ריכוז היות שמאומה לא מעניין אותו.

דיכאון פוגע בתפקוד הפיזי ולא רק הנפשי של הלוקה בו וגורם לתחושת חוסר
תקווה.

חלק גדול מהסובלים מדיכאון אינם מטופלים כלל, לא פעם בשל חוסר מודעותם
לבעיה התוקפת אותם.

דיכאון מתאפיין בכל מיני צורות, כאשר דיכאון קיצוני יכול גם לגרום להתאבדויות.

על מנת לרפא דיכאון בהצלחה, יש להתייחס אליו בראש ובראשונה כאל מחלה.

הבעיה הראשית היא שרבים מאלו הלוקים בדיכאון אינם מתייחסים לכך כאל
מחלה וסבורים שיוכלו לפתור את הבעיה בכוחות עצמם, אך אין זה כך וללא
עזרה מקצועית לא רק שהדיכאון לא ייעלם, אלא שיש סיכוי שאף יחמיר.

הדיכאון יכול להופיע בכמה דרגות ולעיתים תידרש התערבות הסביבה הקרובה
על מנת להביא את החולה לטיפול, היות שהוא איננו מסוגל לדאוג לכך בכוחות
עצמו.

הטיפול בדיכאון הינו טיפול משולב - טיפול נפשי וטיפול תרופתי.

אמנם כל תרופה מתאפיינת בתופעות לוואי, אולם התרופות המודרניות בתחום
הטיפול בדיכאון מתאפיינות בפחות תופעות לוואי ותמיד חשוב לשקול את
היתרונות מול החסרונות. בשורה התחתונה נראה שמבחינת שיקולי עלות-
תועלת, רבה התועלת בלקיחת התרופות על הנזק הנגרם מהן ולעיתים אין
ברירה, על אף שרבים מהסובלים מדיכאון מעדיפים שיחות על פני נטילת
תרופות, אולם אופן הטיפול נתון לשיקול דעתו הבלעדי של המטפל.